עאצי ואח' נ' האחים חמוי (מוצרי בשר) בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

בהמשך לדיון שהתקיים מוקדם יותר היום, להלן החלטתי בבקשה להפקדת ערובה שהוגשה על ידי הנתבעת, בבקשה לפסיקת הוצאות כנגד התובע בגין היעדרותו מהדיון שהתקיים, והנחיות באשר לאופן בו ימשכו ההליכים בתובענה דנן.

בבקשת הנתבעת להפקדת ערובה, היא טענה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאותיה וזאת מהטעמים שלהלן:

התביעה מופרכת על פניה שכן בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. לטענת הנתבעת, כתוצאה מקנוניה בין התובע לבין מי שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל המפעל, לתובע הוצא אישור עבודה במרמה ביחד עם תושבי אזור נוספים ובעניין זה אף הוגשה תלונה במשטרה ומתקיימת חקירה משטרתית;

בשים לב לכך כי התובע תושב האזור, ככל שתדחה התביעה, הנתבעת תתקשה לגבות את ההוצאות שעשויות להיפסק לזכותה. התובע לא ציין את כתובת מגוריו וממלא לא ניתן לאתרו ברשות הפלסטינית;

בכתב התביעה לא נטענו טענות מהותיות שיש בהן כדי לבסס את עילת תביעה נגד הנתבעת ובכלל זה התובע לא טען מה גובה השכר ששולם לו לכאורה; לא נמסרו פרטים באשר לרכיב דמי החגים הנתבע ונטענו טענות עובדתיות חלופיות לעניין בסיס החישובים;

בתגובתו לבקשה להפקדת ערובה, התובע התנגד מטבע הדברים להטלת ערובה כתנאי להמשך ההליכים וטען בקליפת האגוז, כדלקמן:

התביעה מבוססת על ראיות בכתב (תלושי משכורת והיתרי העסקה) וסיכויה טובים;

אין מקום להפקיד ערובה רק משום שהתובע הינו תושב הרשות הפלסטינית;

בעוד שהבקשה להפקדת ערובה נתמכה בתצהיר, התובע לא טרח לצרף תצהיר מטעמו לתגובה ונאלם מול טענותיה של הנתבעת לעניין נסיבות הנפקת היתרי ההעסקה והקנוניה הנטענת.

זאת ועוד, התובע לא טרח להתייצב לדיון בבקשה, על אף החלטות בית הדין מיום 5.6.13 ומיום 7.8.13 אשר הראשונה שבהן הורתה לצדדים להתייצב אישית לקדם המשפט והאחרונה קבעה כי בדיון תתברר הבקשה להפקדת ערובה.

סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בתוך כך נפסק, כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת הערובה, יתחשב בית הדין במיוחד במשפט העבודה (ר' דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

ההלכה המנחה כיום בבתי הדין לעבודה בסוגיית הפקדת ערובה, הונחה במסגרת פסק הדין עע 1424/02 פתחי אבו נאסר -SAINT PETER IN GALLICANTU(ניתן ביום 6.7.2003) בו נפסק, בהקשר לצריך לענייננו כי, ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות הפלסטינית ערובה להבטחת הוצאות המעסיק - הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו, ואין לדרוש מן התובע יותר מאשר ראשית ראיה לסיכויי תביעתו. מוסיף וקובע כב' הנשיא אדלר כי "אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין".

אני סבור כי ענייננו נופל לגדר המקרים הנדירים בהם יש להטיל על התובע להפקיד ערובה. התובע לא התעמת ולו באופן חלקי עם הטענות שהועלו כנגדו על ידי הנתבעת, הוא התעלם כליל מטענותיה של הנתבעת לקנוניה בהליך הנפקת אישורי העבודה והדיווחים לשירות התעסוקה ובשתיקתו הותיר בליבו של בית הדין ספקות היורדות לשורשה של התובענה.

התובע כאמור, לא התגונן כראוי בתגובתו לבקשה להפקדת ערובה כנגד ההאשמות החמורות נגדו, וממלא לא צירף תצהיר בתמיכה לטענותיו ואף כאמור לא טרח להתייצב לדיון.

אין ספק כי על פי ההלכה הפסוקה, היותו של אדם תושב הרשות הפלסטינאית ואף אם נעדר הוא נכסים במדינת ישראל, אין בהם כשלעצמם כדי לחייבו בהפקדת ערובה. אולם, גם בעניין זה התובע בשלו כמחריש ועוטה פני שה תמים. התובע לא התמודד עם טענות אלה ולא טען דבר וממילא לא הציג ראיות בניסיון להפריך את טענותיה של הנתבעת בעניין זה.

מעיון בתיק האלקטרוני, נראה כי התובע לא ביקש מבית הדין להנפיק לו זימון אישי לדיון שהתקיים וספק אם הוא התאמץ להיכנס לישראל כלל על מנת לעמוד על תביעתו.

בנסיבות העניין, יש מקום על פי ההלכה הפסוקה להורות לתובע להפקיד ערובה ואף לחייבו בהוצאות בגין העדר התייצבותו לדיון. באי התייצבותו של התובע לדיון יש כדי להאריך את ההתדיינות בתיק שכן לא יהא מנוס מקביעת דיון מקדמי נוסף. יחד עם זאת ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה, ובשים לב לקשיים הנערמים על תושבי הרשות הפלסטינים לנהל את תביעותיהם בישראל, בית הדין יסתפק בשלב זה בהפקדת ערובה בסך 1,500 ₪, לא יחייב את התובע בהוצאות לעת הזו ועניין זה יישמר לסיום ההליכים.